החלטה בתיק רע"א 4333/12

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק) ברע"א 36988-02-11 שניתנה ביום 2.5.2012 בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט י' קורן) בתא"ק 40644-12-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 40644-12-09 end_of_the_skype_highlighting מיום 20.1.2011.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.        הרקע לבקשה שלפני פורט בהחלטתי ברע"א 3500/12 חברת ישיבת פוניבז' בע"מ נ' מסורת התורה בני ברק (טרם פורסם, 17.5.2012) (להלן: החלטתי הקודמת). בתמצית יאמר כי בין הצדדים לבקשה שלפני נטוש סכסוך סביב השליטה בישיבת פוניבז' בבני ברק (להלן: הישיבה) ובנכסיה. שני מחנות טוענים לכתר השליטה בישיבה: בראש המחנה האחד עומד הרב אליעזר כהנמן (להלן: הרב כהנמן) ובראש המחנה השני עומד הרב שמואל מרקוביץ' (להלן: הרב מרקוביץ'). הרב כהנמן והרב מרקוביץ' חתמו על שטר בוררות (להלן: שטר הבוררות) לפיו כל הסכסוכים ביניהם הנוגעים לישיבה ייפתרו על פי הכרעת הבוררים שנבחרו על ידם, וניתן פסק בוררות בעניין, אך הדבר לא הביא לסיום הסכסוך.

2.        תחילתו של ההליך דנא בתביעה בסדר דין מקוצר אותה הגישו המבקשות לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (להלן: התביעה) כנגד המשיבים. ביום 20.1.2012 קבע בית המשפט כי המערערת 1 כפופה לשטר הבוררות ועל כן הורה על העברת התיק לבירור במסגרת בוררות שתיערך לפי שטר הבוררות. המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום. ביום 26.3.2012 דחה בית המשפט המחוזי חלק מהטענות שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה הראשונה). כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשות להודיע לו האם העלו לפני בית משפט השלום את בקשתן (בקשה שהוזכרה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי) להציג ראיות באמצעות עדים מטעמן בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים מכוח שטר הבוררות או לחקור את המשיב 3 בנוגע לכך.

3.        ביום 2.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשות מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה ואינה מעוררת שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטת בית משפט השלום היא סבירה על פניה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי לא מצא מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה יש זהות בין הצדדים לעניין דנא לבין הצדדים לשטר הבוררות. כן קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות כלל לא העלו לפני בית משפט השלום בקשה להציג ראיות בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים מכוח שטר הבוררות או לחקור את המשיבים בעניין זה ולפיכך דחה את טענת המבקשות לפיה לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן בנוגע להעברת הסכסוך לבוררות. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה השנייה).

4.        ביום 3.5.2012 הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה (להלן: הבקשה הראשונה). יצויין כי על אף שהבקשה שלפני הוגשה לבית משפט זה יום לאחר שניתנה ההחלטה השנייה, אין היא כוללת התייחסות אליה. ביום 17.5.2012 ניתנה כאמור החלטתי הקודמת בה קבעתי כי הבקשה הראשונה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כיוון שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הנדרשת להכרעה וכיוון שלא התרשמתי כי למבקשות נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. במסגרת כך ציינתי כי לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקשות כלל לא ביקשו להעיד עדים מטעמן בבית משפט השלום ומכאן שאין בסיס לטענתן כי לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן הנוגעות לבקשה לעיכוב הליכים. למעלה מן הצורך ציינתי כי אין בסיס לטענת המבקשות לפיה המשיבים כלל לא הגישו בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

5.        לצד זאת, התייחסתי לאפשרות לדון ולהכריע בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן. כך סיכמתי את הדיון בסוגיה זו (בפסקה 14 להחלטתי הקודמת):

"סבורני כי ניתן להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת בקשת רשות להתגונן, וככלל יכריע בית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים עוד בטרם הכריע בבקשת הרשות להתגונן. כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת נרחב בניהול הדיון המתנהל לפניו. לפיכך, בית המשפט יקבע על פי נסיבות העניין, תוך שיידרש לשאלה האם המחלוקת הנוגעת לבקשה לעיכוב הליכים היא משפטית בלבד או גם עובדתית, האם ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכים תעשה במסגרת הדיון ה"רגיל" בבקשת הרשות להתגונן או שמא יש להפריד את הדיון בסוגיה זו. "

           הבקשה שלפני מופנית כנגד ההחלטה השנייה.

תמצית נימוקי הבקשה

6.        בבקשה דנן טוענות המבקשות כי המשיבים העלו בבקשת הרשות להתגונן אותה הגישו במסגרת התביעה (להלן: בקשת הרשות להתגונן) טענות עובדתיות הנוגעות לשאלת תוקפו, נפקותו והיקף תחולתו של שטר הבוררות ובנסיבות אלה לא הייתה לפני בית משפט השלום תשתית ראייתית לצורך קביעת הממצאים העובדתיים העומדים ביסוד החלטתו. בהתייחס לכך טוענות המבקשות כי בית משפט השלום כלל לא הודיע להן בשום שלב כי בכוונתו להכריע בטענה לפיה יש להעביר את הסכסוך לבוררות, טענה שהועלתה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ולכן לא העלו בדעתן את האפשרות שבית המשפט יורה על העברת התיק לבוררות כבר במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן. כן טוענות המבקשות כי שגה בית משפט השלום כאשר לא הפריד את הדיון בבקשה לעיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות מבקשת הרשות להתגונן נוכח השאלות העובדתיות שנדרשו להכרעה. נוכח כך טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ביטל את החלטת בית משפט השלום שלא נתן להן את יומן בבית המשפט והן כלל לא נערכו לדיון בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

7.        המבקשות מוסיפות וטוענות כי נגרם להן עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה וכי חובת הצדק מחייבת את ביטול ההחלטה השנייה. המבקשות טוענות עוד כי ההחלטה השנייה, שהכירה באפשרות שבעל דין שאינו צד להסכם בוררות יגיש בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות סותרת הכרעות קודמות של בתי המשפט המחוזיים. כן טוענות המבקשות כי בית המשפט הכיר באפשרות ליצור "זהות" בין אדם החתום על הסכם בוררות לבין עמותה שאינה צד להסכם, וזוהי קביעה חסרת תקדים. לפיכך טוענות המבקשות כי בקשתן מעוררת סוגיות משפטית עקרוניות המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". נוכח כל זאת עותרות המבקשות לכך שבית משפט זה יורה על ביטול ההחלטה השנייה ולכך שבית משפט זה יורה על המשך בירור התביעה לגופה לפני בית משפט השלום. לחלופין עותרות המבקשות לכך שהדיון בבקשה לעיכוב הליכים יוחזר לבית משפט השלום, לאחר שבית משפט זה יורה לו לקיים בירור מלא של השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ונדרשות להכרעה במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב הליכים.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהתייחס לטענת המבקשות בנוגע להגשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות על ידי מי שאינו צד להסכם הבוררות, אציין כי בית משפט השלום קבע בהחלטתו (בפסקה 17 להחלטה) במפורש כי:

"בנסיבות העניין, אני מקבל את עמדת הנתבעים, לפיה קיימת זהות בין התובעות [המבקשות - י.ד.] ובין הרב כהנמן, כשם שקיימת זהות בין הנתבעים [המשיבים - י.ד.] ובין הרב מרקוביץ'"

           אם כן, בית משפט השלום קבע כי קיימת זהות בין הצדדים לשטר הבוררות לבין הצדדים לבקשה שלפני, ולא כי הם חליפיהם. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו השנייה כי לא מצא להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום בעניין זה. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, קל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" [ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני(טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי]. לא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה בענייננו. משנקבע כי קיימת זהות בין המשיבים לבין הרב מרקוביץ' החתום על שטר הבוררות, סבורני כי רשאיות היו המשיבות להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ואין לאפשר למבקשות לעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות בניסיון להתחמק מהסכם בוררות מחייב בטענות פורמליסטיות [ראו והשוו: רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ נ' רם דר חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 19.6.2005)]. משכך, איני נדרש להכריע בשאלה האם חליפו של צד להסכם בוררות רשאי להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, שאלה שהושארה בצריך עיון בפרשה קודמת שנדונה בבית משפט זה [ע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (לא פורסם, 6.6.2005)]. יחד עם זאת אציין כי נוטה אני להסכים עם גישתה של המלומדת סמדר אוטולנגי ז"ל, שסברה כי יש לפרש את סעיף 5 (א) לחוק הבוררות, הקובע כי "בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות" זכאי לבקש עיכוב הליכים, בצורה תכליתית שתמנע מצדדים להסכם בוררות להתחמק מביצועו על ידי העברת זכויותיהם בהסכם לצדדים שלישיים. לפיכך, סברה אוטולנגי כי יש לקרוא את סעיף 5 לחוק הבוררות יחד עם סעיף 4 לחוק הקובע כי:

"הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם...והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם".

           ומכאן נובע שבקשה לעיכוב הליכים יכול להגיש מי שהיה צד להסכם הבוררות או חליפו [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל263-262 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)]. כך או כך, בענייננו נקבע כאמור כי המשיבים זהים לרב מרקוביץ' החתום על שטר הבוררות, ואינם חליפיו, ולפיכך תישאר ההכרעה בשאלת הגשת בקשה לעיכוב הליכים בידי חליפו של צד להסכם בוררות בצריך עיון. בכל מקרה סבורני אין הבקשה דנא מעוררת שאלה משפטית עקרונית הנדרשת להכרעה.

9.        כמו כן, לא התרשמתי כי למבקשות נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת (בפסקה 7 להחלטה), איני מוצא מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשות כלל לא ביקשו להעיד עדים או להציג ראיות מטעמן, ולכן לא השתכנעתי כי למבקשות לא ניתן יומן בבית המשפט.